יצא לכם פעם להחליף מישהו בתפקיד ממש חשוב ולגלות שזה קצת מלחיץ? תארו לעצמכם איך יהושע הרגיש כשהוא עמד להחליף את משה רבנו, המנהיג הגדול ביותר שהיה לעם ישראל! ה' פונה למשה ומבקש ממנו להכין את יהושע לתפקיד. כשה' אומר וְצַו, הוא לא מתכוון רק לפקודות של צבא, אלא מבקש ממשה להכין את יהושע למשא הכבד של ההנהגה ולהסביר לו שלפעמים צריך סבלנות רבה כדי להנהיג את העם.
כדי לעזור ליהושע, ה' מבקש ממשה: וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ. איך משה יכול לעשות את זה? הרי הוא לא יכול לתת לו כוח פיזי. התשובה היא שמשה צריך לחזק את יהושע במילים טובות ומעודדות. יהושע קצת חשש בתוך לבו וחשב: "אם משה רבנו הגדול לא זכה להיכנס לארץ, אולי גם אני לא אצליח?". לכן משה היה צריך להבטיח לו במילים ברורות שהוא אכן יצליח במשימה. יש כאן שני סוגים של עידוד: המילה חזק נותנת כוח נקודתי לעכשיו, והמילה אמץ נותנת כוח שיישאר איתו בהתמדה לאורך זמן, גם כשמשה כבר לא יהיה שם כדי לעזור לו.
מעכשיו, גם סגנון ההנהגה משתנה. משה היה כמו רועה צאן שהולך מאחורי העדר, דואג לו ולוקח עליו אחריות, אבל יהושע מקבל תפקיד שדומה יותר למלך. לכן כתוב כִּי הוּא יַעֲבֹר לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה – יהושע חייב ללכת תמיד בראש, לפני כולם, ולהוביל אותם באומץ בחזית.
בסוף, ה' מזכיר למשה שהוא יזכה לראות את הארץ. הראייה הזו היא לא סתם הסתכלות של פספוס מרחוק, אלא פעולה מיוחדת שמרככת את הארץ, מכינה אותה ועוזרת ליהושע להצליח. ה' מנחם את משה ומסביר לו שברגע שהתלמיד שלו מצליח, זה ממש כאילו משה עצמו חי ופועל דרכו.