יצא לכם פעם לצאת למשימה חשובה ולעזור לחברים, אבל הייתם צריכים להשאיר מאחור את המשפחה ואת הדברים היקרים לכם? זה בדיוק מה שקרה ללוחמים של השבטים שנשארו לגור בעבר הירדן. הם היו צריכים לצאת למלחמה כדי לעזור לשאר עם ישראל, ומשה מסביר להם מה לעשות עם מי שנשאר מאחור.
משה אומר להם להשאיר בבית את המשפחות ואת כל הרכוש. בדרך כלל, לא נהוג שאבא עוזב את המשפחה שלו לתקופה כל כך ארוכה. אבל משה מזכיר במיוחד את המילה נשיכם, כדי להסביר משהו חשוב. ללוחמים היו עדרים עצומים של כבשים ופרות. אם הם היו משאירים את כל בעלי החיים האלה בלי שהנשים והילדים ישגיחו עליהם, כל הרכוש שלהם היה הולך לאיבוד. כדי למנוע הפסד כל כך גדול, משה מסכים שבמקרה המיוחד הזה הם ייפרדו זמנית מהמשפחה.
משה מוסיף ואומר ידעתי כי מקנה רב לכם, כלומר, אני יודע שיש לכם המון צאן. הוא מציין את זה כדי להסביר למה הם בכלל בחרו לגור באזור הזה מלכתחילה. בארץ שלהם היו עמקים עמוקים בין הרים גבוהים. ההרים האלה הסתירו את השמש החזקה, וכך נתנו לבעלי החיים צל ומחסה טבעי מהחום הכבד של הקיץ.
בסוף, משה אומר שהמשפחות ישבו בעריכם. זו לא רק הוראה להישאר בערים, אלא הבטחה מיוחדת ומרגיעה. משה מבטיח ללוחמים שבזמן שהם יהיו רחוקים ויילחמו באומץ יחד עם האחים שלהם, המשפחות והרכוש שלהם יהיו מוגנים ובטוחים בתוך הערים, ויחכו להם בשלום עד שהם יחזרו הביתה.