דברים, פרק ד׳, פסוק א׳

לאחר סקירת אירועי העבר במדבר, משה פונה אל הדור החדש והטהור בשם יִשְׂרָאֵל ומציג מסקנה ברורה: וְעַתָּה, הציות המוחלט לה' הוא התנאי הבלעדי לעתיד בטוח. הוא קורא להם שְׁמַע אֶל התורה מתוך פנייה מתמדת להדרכתה, ומדגיש כי הוא מְלַמֵּד אותם את ההלכות וכוונתן הפנימית במטרה אחת – לַעֲשׂוֹת, שכן המעשה בפועל הוא העיקר. עליהם לשמור על הַֽחֻקִּים, המצוות שטעמן נסתר הבונות משמעת אישית, וְאֶל־הַמִּשְׁפָּטִים, הדינים ההגיוניים המכוננים צדק לאומי, תוך שמשה מזהיר אותם מניסיונו הכואב שלא יוסיפו או יגרעו מהם. הדבקות במצוות נועדה לטובתם לְמַ֣עַן תִּֽחְי֗וּ, הבטחה המשלבת הישרדות פיזית עם עונג וחיוניות רוחנית, ורק בזכותה מובטח להם כי וּבָאתֶם֙ וִֽירִשְׁתֶּ֣ם אֶת־הָאָ֔רֶץ, המקום הראוי ביותר להשגת שלמות רוחנית זו.