דברים, פרק ד׳, פסוק כ״ג

לקראת פרידתו מן העם, משה דורש זהירות קפדנית מפני הזנחה אקטיבית של ההשגחה האלוהית, ומזהיר הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן תִּשְׁכְּחוּ אֶת בְּרִית ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּכֶם. החשש הוא שבהיעדרו של משה יבקשו בני ישראל ליצור ייצוג מוחשי לאלוהות, ולכן הוא מתריע פן יקרה מצב שבו וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל, כלומר יצירת תבנית של כל צורה הקיימת בעולם או ייצוג של מערכת ההשגחה. סיום הפסוק במילים אֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מתייחס לברית עצמה שה' ציווה לשמור, או מדגיש את הציווי שלא לעשות פסל, ואף מזהיר שלא לשכפל מחוץ למקדש צורות שה' דווקא כן ציווה לעשות כדוגמת הכרובים. המעבר בפסוק מלשון רבים ללשון יחיד נועד להטיל אחריות על האומה כולה כיחידה אחת, להשגיח שאף פרט לא יפר את הברית ויעורר את קנאת ה'.