דברים, פרק ד׳, פסוק ט׳

הבסיס לקיומו של עם ישראל ולכך שהאומות יחשיבו אותו לעם חכם תלוי רַק בזכירת מעמד הר סיני מתוך ענווה. הציווי הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד דורש מהאדם להגן על גופו מסכנות, וכן לשמור על נפשו באמצעות קיום מדוקדק של מצוות עשה ולא תעשה. האזהרה פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ אוסרת לשכוח את התגלות ה' שחוו בחושיהם, שכן זיכרון זה מחסן את העם מפני נביאי שקר וספקות אמונה, במיוחד בתקופות של גלות. בנוסף, ישנו איסור להתרשל בלימוד התורה וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ מתוך עצלות מכוונת או גאווה, אם כי אדם אינו אשם בשכחה הנובעת מקושי טבעי. כדי להבטיח את נצחיות המסורת, חובה להנחיל את עובדות המעמד בוודאות מוחלטת וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ, שכן לימוד התורה במשך שלושה דורות רצופים מבטיח שהיא לא תפסק מאותה משפחה לעולם.