דברים, פרק ד׳, פסוק ב׳

מערכת המצוות היא שלמה ומוחלטת, ולכן חל איסור להישען על השכל האנושי ולשנות את פרטיה, אפילו במטרה לעבוד את ה' בצורה טובה יותר. הציווי לֹא תֹסִפוּ אוסר על שינוי המבנה המוגדר של מצווה או על המצאת מצוות חדשות, ולמעשה כל הוספה כזו פוסלת את המצווה כולה ומובילה בהכרח גם למצב של וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ. עם זאת, תקנות וחגים שתיקנו חכמים אינם בגדר תוספת אסורה, משום שהם משמשים כגדר המגינה על התורה, ובתנאי שנשמר ההבדל הברור בינם לבין דין תורה מקורי. המילה לִשְׁמֹר מבטאת את החובה ללמוד את המסורת היטב, כדי להבטיח שהמצוות יקוימו מתוך נאמנות מוחלטת לרצון ה' ולא מתוך יצר של חדשנות אנושית.