קרה לכם פעם שבניתם מגדל קוביות מושלם, ומישהו ניסה להוסיף לו רק עוד קוביה אחת קטנה למעלה, ופתאום כל המגדל נפל? התורה שקיבלנו מאת ה' היא בדיוק כזו, היא מושלמת ושלמה, ממש כמו גוף חי ובריא שכל איבר בו נמצא בדיוק במקום הנכון. בגלל השלמות הזו, נאמר לנו לֹא תֹסִפוּ, כלומר אסור לנו להוסיף דברים על המצוות הקיימות. אפילו אם יש לנו כוונות ממש טובות ואנחנו רוצים לעבוד את ה' בצורה טובה יותר, אסור לנו לשנות. למשל, אנחנו לא יכולים להחליט שניקח חמישה מינים בסוכות במקום ארבעה, או נשים חמישה חוטי ציצית בבגד במקום ארבעה.
החכמים מסבירים לנו שכל הוספה כזו בעצם מקלקלת. אם אדם שם חמישה חוטי ציצית, הוא לא סתם הוסיף חוט, הוא בעצם פסל את המצווה כולה. יוצא שמי שמנסה להוסיף, בעצם מחסר ומאבד את מה שכבר יש לו. לכן מיד מגיעה גם האזהרה וְלֹא תִגְרְעוּ, שאוסרת עלינו להחסיר חלקים מהמצוות. לפעמים אנחנו עלולים לחשוב שאנחנו מבינים את ההיגיון של המצווה ולנסות לשנות אותה לפי השכל שלנו, אבל התורה מזכירה לנו שאנחנו צריכים לקיים את המצוות בדיוק כפי שה' ציווה, בלי להמציא דברים חדשים מהלב.
אולי תשאלו את עצמכם, איך חכמים הוסיפו לנו חגים כמו חנוכה ופורים? התשובה היא שהתקנות של החכמים הן כמו גדר שנועדה להגן על התורה. החכמים תמיד דאגו שכולם ידעו שיש הבדל ברור בין מצווה מהתורה לבין תקנה שלהם. כדי שנצליח לעשות את הכל בצורה כל כך מדויקת, מופיעה המילה לִשְׁמֹר, שמלמדת אותנו שעלינו ללמוד היטב את המסורת. רק על ידי לימוד נכון נוכל לשמור על המצוות טהורות ומדויקות, בדיוק כפי שה' רוצה שנקיים אותן.