יצא לכם פעם לעמוד בדיוק במקום שבו קרה משהו משמעותי, ומישהו הצביע ואמר לכם: "אתם זוכרים מה קרה ממש כאן?" זה בדיוק מה שמשה עושה. בני ישראל חונים ממש מול המקום שנקרא בית פעור, ומשה מנצל את ההזדמנות כדי להזכיר להם אירוע שקרה שם לא מזמן, כדי שילמדו ממנו לקח חשוב על הקשר שלהם עם ה'.
משה מזכיר להם את מה שקרה בְּבַ֣עַל פְּע֑וֹר, כלומר בגלל עבודה זרה שנקראה בשם הזה. איך בני ישראל הגיעו בכלל לחטוא בדבר כזה? לפעמים אדם חושב לעצמו שהוא רק יתקרב קצת, והוא בטוח שהוא מספיק חכם כדי לעצור בזמן ולא לעשות שום דבר רע באמת. אבל התורה משתמשת במילים הָלַךְ֙ אַחֲרֵ֣י, כדי ללמד אותנו שאפילו מי שרק הלך לכיוון הפסל או רק נטה אחריו במחשבה, נגרר בסוף לחטא. זה מראה לנו כמה סכנה יש אפילו בצעד הראשון לכיוון הלא נכון, וכמה חשוב לשמור על הכללים של התורה.
אבל משה לא רק מזהיר אותם, אלא גם מראה להם נס עצום שמוכיח שה' משגיח עלינו תמיד. בדרך כלל, כשיש מחלה מתפשטת, היא פוגעת בכולם בלי הבדל. אבל כאן, התורה אומרת כׇל־הָאִ֗ישׁ בהדגשה מיוחדת. העונש היה כל כך מדויק, שהוא פגע אך ורק באנשים שחטאו, בלי שום יוצא מן הכלל. כל מי שנשאר נאמן לה' ולא השתתף בחטא, נשאר בחיים ובריא לחלוטין. הדיוק המופלא הזה הוכיח לכולם שזה לא היה מקרה רגיל, אלא תוצאה ישירה של ההשגחה של ה', שרואה ויודע בדיוק מה כל אחד עושה.