התהליך ההיסטורי של יציאת מצרים ונדודי בני ישראל במדבר מתנקז אל רגע השיא של הכניסה לארץ המובטחת. מטרת המהלכים האלוהיים לא הייתה רק שחרור מעבדות, אלא הענקת נחלה לעם ישראל תוך הדגשת הפער העצום שבין היכולת האנושית המוגבלת לבין ההשגחה העליונה.
הביטוי להוריש מלמד כי עצם המטרה שלשמה הוציא ה' את ישראל ממצרים הייתה גירוש עמי כנען וירושת ארצם [ביאור יש"ר]. מדובר בארץ מיוחדת, שכן ההבטחה לָתֶת לְךָ אֶת אַרְצָם מתייחסת לארץ השייכת לה' והמוכנת מראש כדי שהיושבים בה יוכלו להגיע לשלמות הרוחנית המבוקשת [ספורנו]. המילה נחלה בפסוק משמעותה "לנחלה", כלומר לשם אחוזה קבועה [ביאור יש"ר].
כדי להבין את תחביר הפסוק בצירוף מִמְּךָ מִפָּנֶיךָ, מסבירים הפרשנים כי יש לשנות את סדר המילים ולקרוא זאת כאילו נכתב: "להוריש מפניך גויים גדולים ועצומים ממך" [רש"י, העמק דבר, ביאור יש"ר, ברכת אשר על התורה]. תיאור האויבים כגּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מצביע על כך שהם עלו על ישראל גם בכמות וגם באיכות ובכוח [העמק דבר]. עם זאת, העובדה שהכתוב מפליג בתיאור עוצמתם אינה אמורה לעורר פחד, שכן כלפי מעשיו של ה' המוריש את הארץ, אין כל משמעות לכוח אנושי, עצום ככל שיהיה [ברכת אשר על התורה].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים לביטוי כַּיּוֹם הַזֶּה היא שאין מדובר בהבטחה לעתיד הרחוק, אלא במציאות ממשית שכבר החלה. הכתוב מפנה את תשומת לבם של בני ישראל למה שהם רואים בעיניהם באותו הרגע ממש, לעובדה שהם כבר החלו לרשת את עבר הירדן, את ארצותיהם של מלכי האמורי, סיחון ועוג, אשר ניתנו לשבטי ראובן, גד וחצי המנשה.
לראייה המוחשית של ניצחונות אלו ישנה מטרה חינוכית ואמונית ברורה. הניסים הגלויים והטובות שעשה ה' עם ישראל מחייבים אותם להכיר בכך שהוא לבדו האלוהים בשמים ובארץ. מתוך התבוננות זו, מוטלת עליהם החובה לשמור את חוקיו ומשפטיו. יתרה מכך, דווקא בגלל החסד העצום שנעשה עמם בירושת הארץ, מצופה מהם להקפיד על רצון ה', ואם יעברו עליו, הדין וההקפדה עליהם יהיו חמורים יותר מאשר על כל אומה אחרת [אבן עזרא, בכור שור].