רגע לפני תחילת נאום המצוות הגדול של משה, הכתוב מציב נקודת ציון היסטורית וגיאוגרפית. המעבר ממצב של מלחמה ונדודים להתיישבות ויציבות מהווה רקע הכרחי להמשך.
הפרשנים עומדים על ההדגשה במילים וַיִּירְשׁוּ אֶת אַרְצוֹ. בתחילת ספר דברים צוין כי משה ביאר את התורה לאחר שניצח והכה את המלכים סיחון ועוג. כעת מתווסף רובד נוסף למאורעות: ביאור התורה לא התרחש מיד לאחר הניצחון הצבאי, אלא המתין עד לשלב שבו בני ישראל ירשו את הארץ בפועל וחילקו אותה לנחלות עבור שני השבטים וחצי [רמב"ן והטור הארוך].
לעיתוי זה ישנה משמעות מעשית עמוקה. רק לאחר שהעם כבש ארץ מיושבת והגיע למצב של יציבות שבו הוא יכול לקיים את המצוות מתוך רוגע וללא פחד מאויב שיחריד אותו, נוצרה השעה הראויה עבור משה לפתוח בביאור התורה ולהזהיר את ישראל על קיום המצוות [ספורנו].
מבחינה גיאוגרפית, הצירוף אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מוגדר במדויק על ידי המילים מִזְרַח שָׁמֶשׁ. הכוונה היא לחלקו המזרחי של נהר הירדן, וזאת כדי להבדילו מן העבר השני של הירדן הממוקם בצד המערבי [רש"י].