מעמד הר סיני נחקק בזיכרון האומה כרגע של ניגודים חושיים עזים ושל התגלות שמימית חסרת תקדים. ההמון ניצב למרגלות הר שפסגתו בוערת בלהבות אדירות, בעוד סביבתו עטופה בעלטה כבדה. התקרבות העם אל ההר, כפי שמבוטאת במילים וַתִּקְרְבוּן וַתַּעַמְדוּן, לא נעשתה בהליכה רגילה ומהוססת, אלא מתוך זריזות, התלהבות וריצה. באותם רגעים נשגבים, העם התגבר על הפחד הטבעי מפני האש האדירה ונמשך בעוצמה לקראת ההתגלות האלוהית [העמק דבר].
הפרשנים מסכימים כי הביטוי תַּחַת הָהָר מתאר את עמידתם של בני ישראל בעמק שלמרגלות ההר, דבר הממחיש את הפער הפיזי בין העם הנמוך לבין ההר הנישא שניצב מעליהם. מנקודת מבטם של העומדים למטה, האש שבערה על ההר הגיעה עַד לֵב הַשָּׁמַיִם, כלומר עד לאמצע הרקיע, היישר מול עיניהם של הרואים [אבן עזרא, חזקוני, ביאור יש"ר].
תיאור ההר כאפוף חֹשֶׁךְ עָנָן וַעֲרָפֶל יחד עם אש בוערת, מעלה סתירה לכאורה: כיצד ייתכן חושך במקום שבו בוערת אש כה גדולה? כדי ליישב זאת, מציעים המפרשים כמה כיווני מחשבה המשתלבים זה בזה. מבחינה פיזית, יש המסבירים כי החושך והענן שררו בתחתית ההר, בעוד האש בערה בפסגתו, שם נגלה ה' [שד"ל, ביאור יש"ר]. לחלופין, החושך נועד למקד את תשומת הלב. המילה וַעֲרָפֶל מציינת ענן גשם שחור וסמיך במיוחד שבו המים כבר החלו להתעבות לטיפות. סביבת ההר כולה הוחשכה בעננים כבדים אלו, ורק הנקודה שממנה דיבר ה' הוארה באש. בידוד ויזואלי זה נועד לרכז את כל חושיהם של בני ישראל אל מקור הקול בלבד [רש"ר הירש].
מעבר להיבט החושי, לחושך ולאש הייתה מטרה תיאולוגית וחינוכית מובהקת. הענן והערפל שימשו כמחיצות שנועדו להסתיר את כבוד ה' ולמנוע מהעם לראות כל תמונה או דמות, כדי להרחיקם לחלוטין מכל מחשבה של הגשמת האלוהות או עבודה זרה [בכור שור, חזקוני, מלבי"ם]. יתרה מכך, החושך הכבד הסתיר לחלוטין את השמש, הירח והכוכבים, כדי שהעם לא יטעה לחשוב שגרמי השמים הם אלו שחוללו את המעמד ויעבוד אותם. גם הבחירה האלוהית לדבר מתוך האש אינה מקרית; האש היא יסוד מכלה שאינו מתקיים לעד, ולכן הסיכוי שהעם יהפוך אותה לאליל ויעבוד אותה הוא קטן [קונטרס חיבה יתירה]. בסופו של דבר, ההתגלות כולה כוונה לכך שהעם יחווה את קול ה' בלבד, קול שעל פי אחת הגישות, בקע מבעד למחיצות החושך ואף נחקק באוויר כאותיות של אש ממשית שאותן יכלו לראות במו עיניהם [מלבי"ם].