יצא לכם פעם לראות מדורה ענקית בחושך מוחלט? תארו לעצמכם את בני ישראל עומדים מול הר סיני ברגע קבלת התורה. למרות שההר בער באש חזקה, הם לא פחדו. המילים ותקרבון ותעמדון מספרות לנו שהם לא הלכו לאט או בהיסוס, אלא התקרבו להר בזריזות ובהתלהבות רבה. הם נעמדו תחת ההר, כלומר בעמק הנמוך שלמרגלותיו, והסתכלו למעלה אל הפסגה הגבוהה. משם, האש נראתה כל כך עצומה, עד שהיא הגיעה עד לב השמים, ממש עד לאמצע הרקיע.
אבל כאן קורה משהו פלאי. התורה מספרת שהיה שם גם חשך ענן וערפל, שזהו ענן גשם שחור וסמיך במיוחד. איך יכול להיות שיש אש כל כך מאירה, ובכל זאת חושך גדול ועננים שחורים וכבדים? הסיבה היא שהענן והערפל שימשו כמו וילון ענק. החושך הזה הסתיר את השמש, הירח והכוכבים, כדי שבני ישראל יתרכזו אך ורק בקולו של ה' ולא יחשבו בטעות שהכוכבים בשמיים הם אלה שעושים את הניסים. בנוסף, העננים הסתירו את כבוד ה', כדי שהעם לא יראה שום דמות או צורה ויבין שאת ה' אי אפשר לראות או לדמיין כפסל. כך, מתוך החושך המוחלט והאש הבוערת, כולם יכלו לרכז את כל תשומת הלב שלהם ולהקשיב בשקט ובהתרגשות רק לקולו של ה' שדיבר אליהם.