גבולות השליטה של בני ישראל בעבר הירדן משתרעים על פני חבל ארץ נרחב, החל מהדרום ועד הפסגות הצפוניות. מקומות היישוב שבהם שלטו ישראל מתחילים מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל שְׂפַת נַחַל אַרְנֹן ומגיעים עד הגבול הצפוני המכונה הַר שִׂיאֹן, הלא הוא הר חרמון [שטיינזלץ].
השם "שיאון" משמש כאחד מכינוייו של הר החרמון. מבחינת הקריאה והמסורת, המילה שִׂיאֹן נכתבת ונקראת באות שי"ן שמאלית (שׂ), וזאת כדי להבדיל בינה לבין שמות מקומות אחרים בעלי צליל דומה הנקראים בשי"ן ימנית [מנחת שי].
לצד זיהויו כהר מסוים בגבול הצפוני, המילה חֶרְמוֹן אינה רק שם פרטי, אלא משמשת גם כשם תואר כללי לכל הר גבוה ונישא. גובהו הרב של ההר משמש סמל להשפעת טובה וברכה היורדת מן המקומות הגבוהים אל הנמוכים מהם, בדומה לטל היורד מפסגת החרמון אל ההרים שמתחתיו, ומייצג אחדות ושפע העוברים מהגבוה לנמוך [נתינה לגר].