תארו לעצמכם שאתם יוצאים למסע ארוך וקשה, ואחרי המון זמן אתם סוף סוף עומדים להגיע אל היעד שחלמתם עליו. בני ישראל עברו מסע ארוך ממצרים ועד למדבר, וכעת הם מגיעים לרגע השיא, הכניסה לארץ המובטחת. המטרה של ה' לא הייתה רק לשחרר אותם מעבדות, אלא לתת להם מקום משלהם ולהראות להם את כוחו העצום.
כשהם עמדו להיכנס לארץ, הם ידעו שגרים שם גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים. העמים האלה היו רבים יותר וחזקים יותר מבני ישראל. התורה משתמשת במילים מִמְּךָ מִפָּנֶיךָ, והכוונה היא להסביר שהעמים האלה אולי חזקים וגדולים "ממך", אבל ה' יגרש אותם "מפניך". ה' עומד לְהוֹרִישׁ אותם, כלומר לפנות אותם מהארץ כדי שבני ישראל יוכלו להיכנס במקומם. למרות שהאויבים נראו חזקים, בני ישראל לא היו צריכים לפחד כלל, כי כשה' פועל, שום כוח אנושי לא יכול לעמוד מולו.
ה' הבטיח לָתֶת לְךָ אֶת אַרְצָם. זו אינה סתם ארץ רגילה, אלא מקום מיוחד שה' הכין מראש כדי שעם ישראל יוכל לחיות בו ולהיות קרוב אליו. הארץ הזו ניתנת להם בתור נַחֲלָה, כלומר אחוזה קבועה ובית לתמיד.
ואם תשאלו מתי כל זה יקרה, התורה אומרת שזה קורה ממש כַּיּוֹם הַזֶּה. זו לא הבטחה לעתיד הרחוק, אלא מציאות שהם כבר ראו בעיניים שלהם באותו יום, כשהם התחילו לקבל את השטחים של המלכים סיחון ועוג בעבר הירדן. כשרואים ניסים כל כך גדולים וברורים, מבינים שה' הוא האל היחיד. מתוך כל הטוב הזה, בני ישראל לומדים שיש להם אחריות גדולה לשמור את מצוות ה', כי ככל שמקבלים חסד ומתנה גדולה יותר מה', כך מצופה מאיתנו לשמור עליה ולהתנהג בצורה טובה וראויה יותר.