דברים, פרק ד׳, פסוק מ״ו

לקראת הכניסה לארץ, משה נושא את דבריו באזור הר העברים, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּגַּיְא, מקום המזכיר כי גם כשישראל נמצאים בשפל ה' נלחם עבורם. הלימוד נערך בשטח ההפקר מוּל בֵּית פְּעוֹר כדי שאף שבט לא ינכס את התורה לעצמו, וכדי שהעיסוק בה יגן עליהם מהעבודה הזרה באזור, תוך שהפירוט הגיאוגרפי המדויק רומז כי הדברים כבר נאמרו להם שם בעבר. אזכור נחלת סיחון, מי שבעבר אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן, והניצחון אֲשֶׁר הִכָּה מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בעזרתו המכרעת של ה', משמשים כסימן זמן להשמעת הנאום. אף שהמלחמה אירעה בשנת הארבעים, היא מתוארת כאירוע שהתרחש בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם, משום שההזדמנות לניצחון המתינה להם כבר אז, ומאותו רגע נפלה על סיחון אימת מוות שמשמעותה תבוסה.