דברים, פרק ד׳, פסוק י״ז

האיסור ליצור תַּבְנִית כָּל בְּהֵמָה או דמות של עוף נובע מהטעות שבעבודת כוחות טבע כמתווכים, מתוך רצון לזכות בשפע חומרי ולעקוף את ההשגחה הישירה של ה'. עובדי האלילים הכירו לרוב באל עליון, אך סגדו לכוחות ספציפיים, כמו הבהמות המייצגות את עבודת האדמה או העופות שנתפסו כשליחי השמיים. הכתוב מדגיש את האיסור המוחלט לעשות צורה של כל יצור מעופף, ומשתמש בביטוי צִפּוֹר כָּנָף כדי לכלול יחד עופות טהורים, עופות טמאים וחרקים. לבסוף, המילים אֲשֶׁר תָּעוּף בַּשָּׁמָיִם מבהירות כי הכוונה היא לחלל האוויר הפתוח שבו פורחים בעלי החיים, ולא לרקיע העליון של הכוכבים.