תארו לעצמכם שאתם מוזמנים לארמון של מלך גדול כדי לבקש ממנו מתנה חשובה. מה היה קורה אם הייתם מתבלבלים בדרך, ומתחילים לבקש את המתנה מהמשרתים של המלך במקום מהמלך עצמו? בעבר הרחוק, עובדי האלילים עשו משהו דומה. רובם ידעו שיש אל עליון שברא את העולם, אבל הם חשבו שהוא נתן לכוחות הטבע לנהל את העניינים. לכן, הם יצרו תַּבְנִית כָּל בְּהֵמָה, כלומר פסל בצורה של חיה, כדי לכבד את הכוח שאחראי על החקלאות והאדמה. הם עשו את זה מתוך רצון להשיג אוכל, כסף והצלחה בדרך קלה, בלי להצטרך לשמור על המצוות והכללים של ה'. אבל זו טעות גדולה, ממש כמו להשתחוות למשרתים במקום למלך.
התורה מזהירה אותנו לא לעשות שום פסל או צורה של יצור חי. כשהיא מזכירה את המילים צִפּוֹר כָּנָף, היא משתמשת בשתי מילים שונות כדי לכלול את כל סוגי המעופפים. המילה ציפור מתארת בדרך כלל עופות טהורים, והמילה כנף מוסיפה גם עופות טמאים ואפילו חרקים מעופפים כמו חגבים. אסור לעשות דמות של אף אחד מהם. ולבסוף, כשהתורה אומרת על אותם יצורים אֲשֶׁר תָּעוּף בַּשָּׁמָיִם, היא לא מתכוונת לשמיים הגבוהים מאוד איפה שנמצאים הכוכבים, אלא פשוט לחלל האוויר הפתוח שבו העופות עפים.