דברים, פרק ד׳, פסוק ט״ז

קרה לכם פעם שחוויתם רגע כל כך מיוחד ומרגש, עד שרציתם לשמור ממנו מזכרת פיזית כדי לא לשכוח אותו לעולם? כשבני ישראל עמדו בהר סיני, הם חוו את החוויה הרוחנית הגדולה ביותר. קיים חשש שמתוך דחף אנושי וטבעי, אנשים ינסו להנציח את הרגע הזה על ידי יצירת חפץ מוחשי. האנשים לא בהכרח רצו למרוד בה', אלא רק לזכור, אך מעשה כזה יוביל אותם בוודאות לעבודה זרה. לכן מופיעה האזהרה פֶּן תַּשְׁחִתוּן, שמא תקלקלו. לא מדובר כאן בטעות קטנה, אלא בקלקול רוחני עמוק שבו שוכחים שה' הוא הסיבה לכל מה שקורה בעולם. כדי להרחיק אותנו מהטעות הזו, ישנו פירוט שאוסר ליצור כל סוג של צורה. אסור לעשות פֶּסֶל, שהוא החומר עצמו שאותו חותכים או מנסרים מעץ ואבן. אסור לעשות תְּמוּנַת, שזו הכוונה והצורה שחורטים בחומר. ישנו איסור על יצירת כָּל סָמֶל, כלומר אליל או צורה, וכן אסור לעשות תַּבְנִית, שהיא מודל של יצור חי. בנוסף, ישנה הדגשה שאסור לעשות צורה של זָכָר אוֹ נְקֵבָה. בעבר הרחוק, היו אנשים שחשבו שהעולם מונהג על ידי כוחות שונים, שחלקם זכרים וחלקם נקבות. הפירוט הזה נועד כדי שנזכור תמיד שאין בעולם כוחות נפרדים, אלא רק ה' אחד שמנהיג את הכול.