יצא לכם פעם לנסות לעזור למישהו בצרה, ואחר כך לקבל על זה פרס מיוחד? משה רבנו מכין שלוש ערי מקלט מיוחדות בעבר הירדן. אלו ערים בטוחות שנועדו לתת מחסה ושמירה לאדם שפגע במישהו אחר בטעות גמורה. הערים האלו סודרו בדיוק מול שלוש ערי המקלט שיהושע יבנה אחר כך בארץ ישראל, ממש כמו שתי שורות ישרות של גפנים בכרם.
העיר הראשונה שמשה מקדיש היא אֶת־בֶּצֶר, והיא ניתנת לָראוּבֵנִי, כלומר לשבט ראובן. למה דווקא ראובן מוזכר ראשון? התשובה נמצאת בעבר הרחוק של המשפחה. ראובן היה האח הראשון שניסה להציל חיים, כשהוא רצה להוציא את יוסף מהבור. כהוקרה על המעשה הטוב שלו, הוא זכה שהעיר הראשונה שמטרתה להציל חיים תהיה בשטח שלו. התורה מציינת שהעיר נמצאת בְּאֶרֶץ הַמִּישֹׁר, וזה רומז לאופי של ראובן, שהיה אדם ישר שפעל באמת.
העיר השנייה שמוזכרת היא וְאֶת־רָאמֹת בַּגִּלְעָד לַגָּדִי, שניתנה לשבט גד. למרות שזה נשמע שכל אזור הגלעד שייך רק להם, שבטי עבר הירדן התחלקו בשטח הזה יחד עם חצי שבט מנשה.
מיד אחרי הפסוק הזה, מופיע פסוק שמתחיל במילים "וזאת התורה". החיבור הזה בא ללמד אותנו סוד חשוב: התורה בעצמה היא כמו עיר מקלט רוחנית. כשיושבים ולומדים תורה, היא שומרת ומגינה עלינו, אפילו יותר מהערים הפיזיות, ועוזרת לשמור על הקשר המיוחד שלנו עם ה'.