קרה לכם פעם שהייתם בטיול מדהים או באירוע מיוחד, וממש רציתם לצלם תמונה או לשמור חפץ כלשהו כדי לא לשכוח את החוויה? זה טבעי מאוד, כי אנחנו אוהבים דברים שאפשר לראות ולגעת בהם כדי לזכור. כשבני ישראל עמדו מול הר סיני וקיבלו את התורה, זו הייתה החוויה העוצמתית ביותר בעולם. בגלל שזה היה כל כך מרגש, היה חשש שאנשים ירצו להכין פסל של האש, של הענן, או אפילו של משה רבנו, רק כדי שיהיה להם משהו ביד שיעזור להם לזכור את אותו יום.
לכן התורה מזכירה להם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה. כלומר, במעמד הר סיני לא ראיתם שום דמות או צורה של ה', כי אי אפשר לראות אותו. ה' רוצה שהקשר שלנו איתו יהיה ישיר, מלב אל לב, בלי שום עזרה של פסלים, כוכבים או חיות, שאנשים באותם ימים היו רגילים להשתחוות אליהם. עשיית כָּל תְּמוּנָה, שזה אומר כל סמל או צורה של ה', היא טעות גדולה, כי לה' אין גוף ואי אפשר לצייר אותו.
כדי להגן עלינו מהטעות הזו, התורה מצווה וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם. למילים האלה יש שתי משמעויות חשובות שמשלימות אחת את השנייה. המשמעות הראשונה היא רוחנית: אנחנו צריכים לשמור על הנפש שלנו ולהבין שה' הוא בלתי נראה. תחשבו על זה, גם הנפש שלנו שנמצאת בתוכנו היא אמיתית לגמרי, למרות שאי אפשר לראות אותה בעיניים. המשמעות השנייה היא גופנית: חכמים לומדים מהמילים האלה שאנחנו חייבים לשמור מאוד גם על הגוף שלנו, להתרחק מסכנות ולדאוג לבריאות שלנו, כי כדי לחיות חיים טובים ושלמים אנחנו צריכים גם גוף בריא וגם נפש טהורה.