יצא לכם פעם לחשוב מה הופך עם לממש חשוב וחזק? אולי צבא ענק או המון תושבים? התורה מגלה לנו סוד אחר לגמרי. כשהיא קוראת לעם ישראל גוי גדול, היא לא מתכוונת שאנחנו הרבה אנשים, הרי אנחנו עם די קטן. הגדולה האמיתית שלנו מגיעה מהקשר המיוחד והקרוב שיש לנו עם ה'. בדרך כלל, בני אדם אוהבים להתגאות בחברים או בקרובי משפחה עשירים ומצליחים. אבל ה' עשה איתנו חסד ובחר בנו דווקא כשהיינו עבדים עניים וחלשים במצרים. הוא שומר עלינו בהשגחה מיוחדת וצמודה, ששונה מחוקי הטבע של שאר העולם. כשאנשים מעמים אחרים רואים איך ה' קרוב אלינו ועונה לתפילות שלנו, הם מתפלאים מאוד מהחכמה של התורה.
כשהתורה משתמשת במילים אלהים קרובים, היא כותבת זאת בלשון רבים רק כדי לבטא כבוד ומלכות, כמו שמדברים אל מלך. יש כאן הבדל עצום בינינו לבין עובדי האלילים של פעם: פסל של עבודה זרה אולי נמצא קרוב מאוד לאדם בתוך הבית, אבל הוא לא באמת שומע כלום ולא יכול לעזור. לעומת זאת, ה' נמצא בשמיים, אבל הוא כל כך קרוב אלינו שהוא מקשיב אפילו לתפילה שנאמרת בשקט מוחלט. המילים בכל קראנו מזכירות לנו שלאורך כל ההיסטוריה, כשהיינו במצרים, על הים או במדבר, ה' תמיד ענה לזעקות שלנו. כשאנחנו מתפללים מכל הלב, ובמיוחד כשאנחנו מתפללים יחד כציבור, ה' מקשיב לנו בכל זמן. הידיעה הזו נותנת לנו כל כך הרבה ביטחון, עד שאפילו ביום הדין של ראש השנה, במקום לפחד כמו אדם שעומד למשפט רגיל, אנחנו לובשים בגדים לבנים ושמחים, מתוך אמונה שלמה שה' קרוב אלינו ויסלח לנו.