אסתר, פרק ב׳, פסוק ד׳

השלמת החיפוש אחר מלכה מעבירה את ההכרעה לבחירתו האישית והבלעדית של המלך, כך שהַנַּעֲרָה אֲשֶׁר תִּיטַב בעיניו תיבחר על סמך נשיאת חן אישית ולא בהכרח בשל יופי מוחלט. הבטחה זו, לפיה היא תִּמְלֹךְ תַּחַת וַשְׁתִּי, נועדה להשכיח מהמלך את העצב על המלכה הקודמת ולדחוק אותה כליל מלבו, ואף פותרת בעיה תדמיתית המאפשרת להכתיר נערה פשוטה כמחליפה למלכה מיוחסת שסרחה. בניגוד לעבר, הפעם המלך בחן את ההצעה בעצמו, ולכן וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ בלבד ולא בעיני שריו, מה שמנע מהם לקחת חסות על המלכה החדשה ולהתפאר בהמלכתה. מיד לאחר מכן וַיַּעַשׂ כֵּן, כלומר המלך ציווה לממש את התוכנית והפקיד פקידים, כשהוא מפעיל כוח מוחלט ופועל באופן עצמאי לחלוטין ללא צורך בעצת יועציו.