אסתר, פרק ב׳, פסוק י״ד

הנערות הלכו אל המלך מרצונן החופשי בתקווה לזכות במלוכה, ולכן הכתוב מדגיש כי בָּעֶרֶב הִיא בָאָה, תזמון הנובע מהימנעות המלך מקיום יחסים ביום או מחששו לגלות בנערה פגם. וּבַבֹּקֶר הִיא שָׁבָה לא למקומה הקודם אלא אֶל בֵּית הַנָּשִׁים שֵׁנִי, בין אם מדובר במבנה נפרד המיועד לנשים שכבר היו אצל המלך ובין אם משמעות הדבר ששבה אל בית הנשים בפעם השנייה. שם היא הועברה לאחריותו של שֹׁמֵר הַפִּילַגְשִׁים, שכן כבוד המלכות לא אפשר לה לשוב למשפחתה, והיא נותרה מובדלת ונפרדת מהעולם. מאותו רגע גורלה נחתם והיא לֹא תָבוֹא עוֹד אֶל הַמֶּלֶךְ כִּי אִם חָפֵץ בָּהּ הַמֶּלֶךְ וְנִקְרְאָה בְשֵׁם, לאחר ששמה תועד בקפידה כדי למנוע רמאות. אם לא זומנה באופן אישי, היא נדונה להישאר כלואה בארמון, אלא אם כן המלך יחליט להמליכה.