רגע הכניסה של אסתר אל ארמון המלך מהווה את נקודת המפנה בעלילת המגילה, שבה המהלך האלוהי הנסתר מתחיל להתגלות במלואו, תוך שילוב מדויק של זמן, מקום והשגחה פרטית.
המילה וַתִּלָּקַח טומנת בחובה משמעויות מנוגדות המשלימות זו את זו. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהלקיחה נעשתה באונס ושלא מרצונה [אבן עזרא, מלבי"ם, אור חדש]. מנגד, יש המזהים במילה זו לשון של מקח וקניין המבטאים כבוד והתעלות; אסתר הייתה כה אהובה ויקרה, עד שאנשים הציעו סכומי עתק רק כדי לזכות וללוות אותה בדרכה אל המלך [תורה תמימה, אור חדש]. לקיחה זו שונה מהפעם הראשונה שבה נלקחה אל סתם "בית הנשים" תחת פיקוחו של הגי; כעת, לאחר שעמדו על יופייה וטיבה, היא נלקחת ישירות אל המלך כאשתו המיועדת [יוסף אבן יחיא].
יעדה של אסתר אינו סתם "בית המלך" שאליו הגיעו שאר הנערות עד שניגשו אליו, אלא אֶל־בֵּית מַלְכוּתוֹ. זהו החדר המיוחד, הפנימי והאישי של המלך. הבאתה לשם מעידה כי לאחר שאחשורוש בחן את צניעותה, הוא ייעד אותה למלא את מקומה של ושתי באופן קבוע, והיא נועדה להישאר שם בצרור החיים ולא לשוב עוד אל חצרות הפילגשים [מלבי"ם, יוסף אבן יחיא, מנות הלוי, מחיר יין].
התזמון המדויק, בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי הוּא־חֹדֶשׁ טֵבֵת, נושא משמעות לשונית ורעיונית כאחד. הכתוב מונה את החודש העשירי ביחס לחודש ניסן, אך משתמש גם בשם "טבת", שהוא שם בשפה הכשדית או הפרסית שהביאו עמם הגולים מבבל, שכן שמות אלו אינם קיימים בלשון הקודש המקורית [אבן עזרא, עמנואל הרומי]. רוב הפרשנים מצביעים על ההשגחה האלוהית בבחירת עונת החורף הקרה: זהו זמן שבו הגוף נהנה מחום גופו של הזולת, וכך זימן ה' שאסתר תמצא חן בעיני המלך ותהיה אהובה עליו, אפילו אם מזג גופם הטבעי היה מנוגד [רש"י, תורה תמימה, ישע אלהים]. ברובד עמוק יותר, תקופת טבת היא הזמן שבו הימים מתחילים להתארך והאור מתגבר בעולם, דבר המסמל את תחילת האור של גאולת ישראל [אור חדש]. בנוסף, השם "טבת" רומז לטוב הפנימי ולשלמות הנפש שאפיינו את אסתר [מנות הלוי].
האירוע מתרחש בִּשְׁנַת־שֶׁבַע לְמַלְכוּתוֹ, ארבע שנים לאחר גירושה של ושתי בשנת שלוש למלכותו. פער שנים זה הוקדש לקיבוץ הנערות ולהכנתן הארוכה [עמנואל הרומי, ביאור שטיינזלץ]. המתנה ממושכת זו מעידה על מידה טובה של איפוק באחשורוש, שלא מיהר אלא המתין בסבלנות עד שמצא אישה ההוגנת וראויה באמת למלכות [תורה תמימה, אור חדש]. יתרה מזאת, המעבר מהביטוי "למלכו" שהוזכר בתחילת המגילה לביטוי לְמַלְכוּתוֹ, מסמל שינוי במצבו של המלך: בעוד שבתחילה היה עסוק בכיבושים ומלחמות ללא מנוחה, בשנת השבע ממלכתו כבר הייתה מבוססת, שקטה ושלווה [אור חדש].