דאגתו העמוקה של אפוטרופוס לנערה שנלקחה בעל כורחה אל ארמון המלוכה, משתקפת בהליכתו היומיומית סביב מתחם הנשים. פעולה זו לא הייתה רק ביטוי של חיבה אישית ודאגה אבהית [ביאור שטיינזלץ], אלא מסע מורכב ששילב סכנת חיים, תמרון פוליטי ותחושת שליחות היסטורית.
נוכחותו התדירה של מרדכי באזור רגיש זה התאפשרה רק בזכות מעמדו הרם כפקיד או שופט היושב בשער המלך [אבן עזרא מהדורא תניינא]. מתוקף תפקידו, הוא יכול היה לחקור ולשאול שאלות אגביות על אישה נכריה מבלי לעורר חשד לגבי קרבתם המשפחתית [עמנואל הרומי]. הליכה זו לוותה בסכנה עצומה; מרדכי חשש לחייה של אסתר שמא יתגלה כי הסתירה את מוצאה כפי שציווה עליה, והמלך יעניש או יגרש אותה על שהמרתה את פיו. בנוסף, ההסתרה נועדה למנוע מצב שבו המלך יגלה את זהותה ויפנה את זעמו כלפי היהודים כולם בטענה שהם אלו שלימדו אותה להסתתר [מלבי"ם, מגילת סתרים, צאינה וראינה].
כשהפסוק מתאר שמרדכי חקר אֶת שְׁלוֹם אֶסְתֵּר, הפרשנים מציגים מניפה רחבה של דאגות. במישור הפיזי, הוא ביקש לוודא את בריאותה ואם היא זקוקה לרופאים, מידע שאולי הועבר אליו בחשאי באמצעות איגרות [אבן עזרא, יוסף אבן יחיא, עמנואל הרומי]. במישור החברתי והנפשי, הוא דאג שמא הנשים האחרות מקנאות בה על יופייה ומתקוטטות עמה בשל שתיקתה לגבי מוצאה, דבר שעלול היה להכחיש את בשרה ולגרום למלך למאוס בה [ישע אלהים]. בשל קנאת הנשים, עלה גם החשש שמא הן ינסו לפגוע בה באמצעות כשפים [תורה תמימה, אור חדש]. רובד נוסף של דאגה נגע לטהרתה; הביטוי חֲצַר בֵּית הַנָּשִׁים נדרש כלשון נקייה לענייני נידה, שכן מרדכי ואסתר השתדלו בכל מאודם שהיא תישמר בטהרתה ככל הניתן לקראת המפגש הכפוי עם המלך [תורה תמימה, מנות הלוי].
לגבי הביטוי וּמַה יֵּעָשֶׂה בָּהּ, הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שמרדכי ביקש לעקוב אחר השתלשלות העניינים ולדעת האם היא אכן תילקח אל המלך, ואם אחרית הדבר תהיה טובה והיא תיבחר למלכה [יוסף אבן יחיא, עמנואל הרומי, מנות הלוי, שלום אסתר, ישע אלהים]. מנגד, יש המפרשים את הצירוף "יעשה בה" כפעולה רוחנית שמתרחשת מאליה, שכן מרדכי מסר לאסתר כוונות מיסטיות ושמות קדושים כדי להפריש מגופה את חלקי הרע [נחל אשכול].
מעבר לדאגה הטבעית, מסתתרת כאן תפיסה אמונית עמוקה. הפרשנים מסכימים כי מרדכי הוא אחד מן הצדיקים שקיבלו רמז מן השמים והשכילו להבין אותו. מרדכי הסיק כי לא ייתכן שצדקת כזו תילקח למשכב עם מלך נכרי וערל לחינם; בהכרח, עתיד להתרחש אירוע הרה גורל לישראל, והם עתידים להינצל על ידה [רש"י, תורה תמימה, אור חדש, מנות הלוי]. לכן, המילה מִתְהַלֵּךְ אינה מתארת רק צעידה פיזית, אלא גם התהלכות רעיונית של מחשבה והיגיון – הוא היה שקוע בהרהורים על פשר התוכנית האלוהית [תורה תמימה].
לבסוף, מסירותו של מרדכי לא נותרה ללא גמול. ה׳ שילם לו מידה כנגד מידה: מכיוון שמרדכי לא חס על כבודו, התהלך בחצרות והקדיש את ימיו לדרוש בשלומה של נפש אחת, הוא זכה לשכר עצום – להיות המנהיג שדורש בשלומה של אומה שלמה, כפי שנאמר עליו בסוף המגילה "דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו" [תורה תמימה, מנות הלוי].