תארו לעצמכם שמישהו שאתם מאוד אוהבים נלקח למקום זר ורחוק, ואתם לא יכולים פשוט לבקר אותו. הייתם דואגים לו, נכון? זה בדיוק מה שהרגיש מרדכי כשאסתר נלקחה לארמון המלך. בכל יום הוא היה מסתובב סביב החצר שבה היא נמצאה. מכיוון שמרדכי היה שופט ופקיד חשוב בארמון, הוא יכול היה להסתובב שם ולשאול עליה שאלות בלי שאף אחד יחשוד שהם קרובי משפחה.
הוא רצה לברר אֶת שְׁלוֹם אֶסְתֵּר. מרדכי דאג לבריאות שלה, וגם חשש שאולי הנשים האחרות מקנאות בה בגלל היופי שלה ומציקות לה. הוא גם פחד מאוד שהסוד שלה יתגלה והיא תהיה בסכנה. בנוסף, הוא רצה לדעת וּמַה יֵּעָשֶׂה בָּהּ, כלומר, הוא עקב אחרי מה שקורה כדי לראות אם בסוף היא באמת תיבחר להיות המלכה החדשה.
אבל מרדכי לא רק צעד שם ברגליים שלו. המילה מִתְהַלֵּךְ מלמדת אותנו שהוא גם הלך במחשבות שלו. מרדכי היה אדם צדיק מאוד, והוא הבין שה׳ לא עושה דברים סתם. הוא חשב לעצמו שאם נערה כל כך טובה וצדיקה נלקחה לארמון, בטוח יש פה תוכנית גדולה מהשמיים, ושדרכה ה׳ הולך להציל את כל עם ישראל.
בסופו של דבר, בגלל שמרדכי דאג כל כך לאדם אחד והקדיש את הזמן שלו כדי לשמור עליה, ה׳ נתן לו שכר עצום. הוא זכה להפוך למנהיג הגדול של כל עם ישראל, מנהיג שדואג באהבה לעם שלם.