לאחר שהמלך נותר כאוב ושקוע בצער על אובדנה של ושתי, משרתיו הקרובים אינם מסתפקים בביצוע פקודות יבשות, אלא חשים את הלך רוחו ויוזמים פתרון מעשי. הם מזהים שהמלך סובל מגעגוע, ומבינים שהדרך היחידה להשכיח ממנו את העבר ולרפא את צערו היא להסיח את דעתו באמצעות חיפוש אחר אישה חדשה שתהיה ראויה למלוך תחתיה [ישע אלהים, מנות הלוי, ביאור שטיינזלץ]. יש הסבורים כי בעוד שנישואיו הראשונים של אדם נגזרים מראש, נישואיו השניים תלויים במעשיו, ולכן כעת חיפשו עבורו אישה הגונה ומשכלת [מחיר יין].
היועצים בפסוק מתוארים כנַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ מְשָׁרְתָיו. כפל הלשון אינו מקרי, והוא מעיד על התאמתם המושלמת לתפקיד הייעוץ ברגע הרגיש הזה. מצד אחד, בהיותם נערים צעירים, הם מבינים היטב ביופי ובבחירת נשים. מצד שני, בהיותם משרתיו האישיים העומדים לפניו תמיד בחדרי משכבו, הם נאמנים לו, אוהבים אותו ודואגים לטובתו האישית [אבן עזרא מהדורא תניינא, מנות הלוי].
עצתם המיידית [שלום אסתר] הייתה: יְבַקְשׁוּ לַמֶּלֶךְ. מבחינה לשונית, המילה חסרה את הפועל המקדים, והכוונה היא שיבקשו המבקשים בעבור המלך ולמענו [אבן עזרא, עמנואל הרומי].
הנערים מציבים שלושה תנאים ברורים למועמדות:
ראשית, עליהן להיות נְעָרוֹת, כלומר צעירות בלבד, ולא נשים מבוגרות [יוסף אבן יחיא].
שנית, עליהן להיות בְּתוּלוֹת, נשים שלא נישאו מעולם, שכן רק הן ראויות לכבודו של המלך [יוסף אבן יחיא, אבן עזרא מהדורא תניינא, ביאור שטיינזלץ].
שלישית, שיהיו טוֹבוֹת מַרְאֶה. דרישה זו מתייחסת ליופי כללי של הגוף והצורה, או ליופי שיישא חן בעיני המלך באופן אישי [אבן עזרא מהדורא תניינא, עמנואל הרומי]. המילה טובות נכתבת במלואה בתנ"ך, ויש שלמדו מכך שהכוונה היא לשלמות מוחלטת ביופי, הבאה לידי ביטוי בגוון העור, בקומה, ואפילו בנועם הדיבור [מנות הלוי].
הבנה נוספת בעצת הנערים טמונה במה שלא נאמר בה: הם הציעו לחפש נשים על בסיס יופיין בלבד, ללא כל התייחסות לייחוסן המשפחתי או למעמדן. הם הבינו שעבור מלך כה גדול ורב עוצמה, אין כל צורך לחפש אישה ממשפחת מלוכה או אצולה, ודי בכך שתהיה יפה וראויה [מלבי"ם].