אסתר, פרק ב׳, פסוק ב׳

מתוך דאגה ואהבה למלך הכאוב על אובדן ושתי, יוזמים נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ מְשָׁרְתָיו פתרון מעשי כדי להסיח את דעתו ולרפא את צערו. תיאורם הכפול מעיד על התאמתם לייעוץ, שכן כנערים צעירים הם מבינים ביופי, וכמשרתיו הקרובים בחדרי משכבו הם נאמנים לטובתו האישית. הם מציעים ששליחים יְבַקְשׁוּ לַמֶּלֶךְ ולמענו אישה חדשה, תוך הקפדה על כך שתהיינה נְעָרוֹת צעירות, וכן בְּתוּלוֹת שלא נישאו מעולם כיאה לכבוד המלוכה. כמו כן, עליהן להיות טוֹבוֹת מַרְאֶה, דרישה המכוונת לשלמות מוחלטת ביופי הגוף, גוון העור ונועם הדיבור. היועצים מתמקדים ביופי בלבד ומתעלמים ממעמד וייחוס משפחתי, מתוך הבנה שעבור מלך כה גדול אין צורך בבת אצולה.