הופעתו הראשונה של גיבור המגילה מנוסחת כמעין תעודת זהות מפורטת, החושפת לא רק את מוצאו ההיסטורי, אלא גם את שיעור קומתו הרוחני ואת תפקידו הדרמטי בהצלת העם.
התואר אִישׁ אינו בא רק לציין את מינו, אלא מעיד על אדם גדול, חשוב ובעל איכות נדירה, שהיה שקול בדורו כמשה רבנו ועמד בפרץ להגן על עמו [יוסף אבן יחיא, תורה תמימה, אור חדש].
הגדרתו כאִישׁ יְהוּדִי ולבסוף כאִישׁ יְמִינִי מעוררת סתירה לכאורה לגבי השבט ממנו הגיע. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמבחינה גנטית הוא היה משבט בנימין, אך נקרא "יהודי" משום שגלה יחד עם גלות מלכות יהודה, וכל הגולים מממלכה זו כונו בין האומות "יהודים" ללא קשר לשבטם המקורי [רש"י, אבן עזרא, עמנואל הרומי, ביאור שטיינזלץ]. דעה נוספת מציעה שילוב משפחתי, לפיו אביו היה מבנימין ואמו משבט יהודה [שלום אסתר, אור חדש].
לצד ההסבר ההיסטורי, הפרשנים מציעים רובד רוחני עמוק לתואר יְהוּדִי. השם "יהודי" נדרש מלשון "יחידי" או ייחוד ה', ומעיד על אדם שכופר בעבודה זרה ומייחד את שם ה' בעולם. מרדכי זכה לתואר זה משום שסירב לכרוע ולהשתחוות להמן, ובכך קידש את השם ברבים [תורה תמימה, ישע אלהים, אור חדש]. יתרה מכך, התואר מעיד על צדקותו העקבית; גם בהיותו יחידי בסביבה הנוכרית, הוא שמר על זהותו, לא נטמא במאכלים אסורים ולא נהנה מסעודתו של אחשורוש [אלשיך, מנות הלוי, ישע אלהים].
הדגשת העובדה שהוא הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה מלמדת כי מרדכי קבע את מושבו סמוך לארמון המלך מתוך מטרה להיות קרוב למוקדי ההשפעה ולסייע לעמו בעת צרה [יוסף אבן יחיא]. הוא נכח שם עוד בטרם נלקחה אסתר, ושימש בתפקיד רשמי בשער המלך [אבן עזרא, עמנואל הרומי]. המילה הָיָה מרמזת גם על יציבותו הרוחנית – הוא היה צדיק מתחילתו ועד סופו, והוכן מראש על ידי ה' כדי לשמש כגואל לישראל [תורה תמימה, אור חדש]. עצם נוכחותו בעיר הבירה הקרינה הוד והדר על המקום כולו [שלום אסתר].
הניסוח וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי – שבו המילה "שמו" מקדימה את השם עצמו – מאפיין את הצדיקים שהווייתם ומהותם הטובה קודמים להם, בניגוד לרשעים ששמם נכתב לפניהם [תורה תמימה, אור חדש]. משמעות השם מרדכי נגזרת מהתרגום הארמי לבושם "מור דרור" – "מירא דכיא", המרמז על היותו טהור וראש לכל הצדיקים בדורו, ממש כשם שהמור הוא ראש לבשמים [אבן עזרא, תורה תמימה, מחיר יין].
ייחוסו המשפחתי – בֶּן יָאִיר בֶּן־שִׁמְעִי בֶּן־קִ֖ישׁ – מעורר מחלוקת. הראב"ע סבור כי אין מדובר בקיש אביו של שאול המלך, שכן הכתוב מדלג על דורות רבים ומשמיט את שאול עצמו, שהיה מלך [אבן עזרא]. אולם, רוב הפרשנים קובעים כי מדובר בשושלת המלוכה של שאול המלך, וכי ההשמטה של שאול מכוונת. שאול חטא בכך שהותיר בחיים את אגג מלך עמלק, ובכך אפשר את היוולדו של המן הרע. מרדכי, שהוא מצאצאיו, הגיע כדי לתקן את העוול ההיסטורי של סבו ולמחות את זרע עמלק, שכן מסורת היא שזרע עשו ועמלק נופל רק בידיהם של צאצאי רחל ובנימין [אלשיך, מגילת סתרים, מנות הלוי]. בנוסף, מוזכר שמעי בן גרא, שדוד המלך (משבט יהודה) חס על חייו בעבר, ובזכות כך נולד לימים מרדכי. כך משתלבים יחד שבט יהודה ושבט בנימין בהבאת הגאולה [יוסף אבן יחיא, אור חדש, מנות הלוי].
לצד הייחוס ההיסטורי, הפרשנים רואים בשמות אבותיו רמז לתפילותיו ולפעולותיו של מרדכי בזמן הגזירה: בֶּן יָאִיר – שהאיר את עיניהם של ישראל והובילם לתשובה ולתפילה; בֶּן־שִׁמְעִי – ששמע ה' אל תפילתו; בֶּן־קִ֖ישׁ – שהקיש על שערי הרחמים עד שנפתחו לו [תורה תמימה, מנות הלוי, חומת אנך].