תהליך בחירת המלכה בארמון פרס היה מסלול חד-כיווני, שבו לילה אחד חרץ את גורלה של נערה לשארית חייה. במילים קצרות משתקף המעבר החד ממעמד של מועמדת מלאת תקווה למעמד של פילגש הכלואה בארמון המלכות.
הכתוב מציין את הזמנים המדויקים של המפגש: בָּעֶרֶב הִיא בָאָה אל המלך, וּבַבֹּקֶר הִיא שָׁבָה. הפרשנים מוצאים בתזמון זה עדות לסוג של צניעות מצד המלך, שנמנע מלשמש את מטתו ביום [תורה תמימה, אלשיך, מנות הלוי]. עם זאת, מניעיו לא היו בהכרח טהורים; ייתכן שהדבר נבע מחשש שמא יראה בנערה פגם לאור היום והיא תתגנה עליו [תורה תמימה], או כתוצאה מטראומה מפרשת ושתי. משום כך, נמנעת כאן הענקת שבח ישיר למלך, והפעולה נתלית בנערה עצמה באומרו שהיא זו שבאה [מנות הלוי]. הניסוח האקטיבי מדגיש כי למרות שהנערות ידעו שלאחר לילה זה יסגרו בבית הפילגשים וכנראה לא יראו עוד את המלך, הן הלכו אליו מרצונן החופשי ובחפץ לב, מתוך תקווה לזכות במלוכה [מלבי"ם, אלשיך, מנות הלוי].
בבוקר, הנערה לא חזרה למקומה הקודם, אלא הועברה אֶל בֵּית הַנָּשִׁים שֵׁנִי. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שבחצר המלכות היו שני בתים נפרדים: הבית הראשון נוהל על ידי הגי ונועד לבתולות שעברו את חודשי התמרוקים, והבית האחר נוהל על ידי שעשגז ונועד לנשים שכבר באו אל המלך. מבחינה לשונית, המילה שֵׁנִי מתארת את הבית עצמו, שכן המילה "בית" יכולה להופיע בלשון זכר [רש"י, רלב"ג, אבן עזרא, עמנואל הרומי]. גישה חלופית מציעה שהכוונה אינה לבית מספר שתיים, אלא שהנערה שבה אל בית הנשים בפעם השנייה [אבן עזרא, עמנואל הרומי].
מרגע זה, הנערה עוברת לאחריותו של שעשגז, שֹׁמֵר הַפִּילַגְשִׁים. הנערות לא יכלו לשוב לבית משפחתן, שכן לאחר ששכבו עם המלך, תהיה זו חרפה גדולה וזלזול בכבוד המלכות אם איש אחר יהיה עמן. לכן, הן נותרו בארמון כפילגשיו המיוחדות של המלך. המונח "פילגש" עצמו מוסבר כמבטא פלוגה והפרדה, שכן אישה זו אינה מקודשת כאישה רגילה, אלא מובדלת ונפרדת משאר העולם עבור המלך [אבן עזרא, אלשיך, יוסף אבן יחיא, עמנואל הרומי].
גורל הנערה נחתם בקביעה כי לֹא תָבוֹא עוֹד אֶל הַמֶּלֶךְ כִּי אִם חָפֵץ בָּהּ הַמֶּלֶךְ וְנִקְרְאָה בְשֵׁם. סבב ההגעה הרגיל הסתיים, ונערה תחזור אל המלך רק אם יתעורר בו רצון ספציפי אליה והוא יורה לסריסיו לזמן אותה בשמה [יוסף אבן יחיא, ביאור שטיינזלץ]. כדי למנוע מצב שבו נערות ינסו להתחזות או לשחד את השומרים כדי לזכות בתור נוסף, שמה של כל נערה נכתב ותועד בקפידה [מנות הלוי]. אם לא נקראה, היא נדונה להישאר בבית הפילגשים, אלא אם כן המלך לא ימצא אף אחת טובה ממנה מבין שאר המועמדות, ואז יחליט להמליכה [אבן עזרא, עמנואל הרומי].