אסתר, פרק ב׳, פסוק ה׳

התואר אִישׁ מעיד על אדם גדול וחשוב השקול כמשה רבנו, שהָיָה יציב בצדקתו וקבע את מושבו בשׁוּשַׁן הַבִּירָה כדי להיות קרוב לארמון המלך ולהגן על עמו. אף שהיה אִישׁ יְמִינִי משבט בנימין, הוא מכונה יְהוּדִי משום שגלה עם ממלכת יהודה, וכן משום שייחד את שם ה', סירב לכרוע לעבודה זרה ושמר על זהותו בסביבה נוכרית. הניסוח וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי מלמד שמהותו הטהורה של הצדיק קודמת לו, ושמו עצמו רומז לבושם המובחר "מור דרור". שושלתו, בֶּן יָאִיר בֶּן־שִׁמְעִי בֶּן־קִישׁ, מלמדת כי הוא מצאצאי שאול המלך שהגיע לתקן את חטא סבו ולמחות את זרע עמלק, וכן מרמזת על כך שהאיר את עיני העם בתשובה, תפילתו נשמעה, והוא הקיש על שערי הרחמים עד שנפתחו.