לאחר פרק זמן ממושך או מיד בתום המשתה, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, החלה רגיעה מכעסו ומהשפעת היין כְּשֹׁךְ חֲמַת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, אם כי טינתו ליועציו טרם נעלמה. במנוחתו הוא זָכַר אֶת־וַשְׁתִּי, והעלה בליבו מתוך געגוע את יופייה וייחוסה, בין אם הומתה ובין אם רק הוגלתה. כאשר בחן מחדש וְאֵת אֲשֶׁר־עָשָׂתָה והבין שסירובה נבע מצניעות, התחרט על כך שחטאה הקל לא הצדיק את חומרת הדין וְאֵת אֲשֶׁר־נִגְזַר עָלֶיהָ. בעקבות זאת כעס המלך על שריו שהכשילו אותו והם השתתקו מפחד, מה שעורר בו חששות כבדים לגבי עתידו ומציאת מלכה חדשה. עם זאת, המלך מצא לבסוף נחמה בהכרה שגורלה נחרץ מאת ה' כעונש על התאכזרותה לבנות ישראל ועיכוב בניין המקדש, ולכן סירובה נבע למעשה מפגם גופני שמנע ממנה להופיע.
אסתר, פרק ב׳, פסוק א׳
אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה כְּשֹׁ֕ךְ חֲמַ֖ת הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ זָכַ֤ר אֶת־וַשְׁתִּי֙ וְאֵ֣ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֔תָה וְאֵ֥ת אֲשֶׁר־נִגְזַ֖ר עָלֶֽיהָ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.