אסתר, פרק ב׳, פסוק כ״ב

מזימת ההתנקשות במלך מתגלה למרדכי בזכות חכמתו והבנתו שפות זרות ולא דרך מלשין, ולכן נאמר וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדֳּכַי. מכיוון שלא הייתה לו גישה ישירה למלך, וכן כדי להגדיל את חנה של אסתר ולהוכיח שכוונותיו טהורות, הוא בוחר לפעול דרכה ועל כן וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה. אסתר מזהירה את המלך, אך מתוך ענווה וזהירות היא אינה לוקחת את התהילה לעצמה אלא וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי. כך היא מבטיחה שמרדכי יקבל את הגמול על ההצלה, וגם מגינה על עצמה מאשמה אם השמועה תתברר ככזב. בחירתה של אסתר לייחס את ההצלה למקורה האמיתי הונחתה על ידי ההשגחה, והיא מסמלת את ההכרה בכך שכל הישועות מגיעות מאת ה'.