אסתר, פרק ב׳, פסוק ו׳

מרדכי, או לחלופין סב-סבו קיש, הוא אֲשֶׁר הָגְלָה מִירוּשָׁלַיִם בגלות הראשונה המורכבת מהעילית ואנשי התורה. העובדה שגלות זו התרחשה עִם יְכׇנְיָה מֶלֶךְ־יְהוּדָה, הוא המלך יהויכין, מלמדת על מעמדו הרם של מרדכי, מסבירה כיצד הגיע לקרבת המלכות הפרסית, וכן מבהירה מדוע נטמע ונקרא קודם לכן "איש יהודי" על אף היותו משבט בנימין. הכפילות התחבירית אֲשֶׁר הָגְלָה... עִם־הַגֹּלָה אֲשֶׁר הָגְלְתָה מעידה על אופן יציאתו, כאשר יש הסבורים שבחר לגלות מרצונו כדי להשתתף בצער העם, ואילו אחרים טוענים שהכתוב מדגיש שגורש בעל כורחו, שכן צדיק אינו עוזב את הארץ מדעתו. גירוש זה, אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל, הפך את מרדכי לגולה הנתון תחת שלטון זר, מצב שהצריך ממנו זהירות יתרה וחשש מעונש חמור על כל חטא כלפי המלכות.