תארו לעצמכם שאתם עומדים לעשות משהו אמיץ ומסוכן מאוד כדי להציל את החברים שלכם, אבל אתם מבינים שאתם לא יכולים לעשות את זה לבד. מה הייתם מבקשים מהם לעשות כדי לעזור לכם? ברגע הגורלי הזה, אסתר המלכה לוקחת על עצמה את המשימה להציל את העם, אבל היא יודעת שרק ללכת לדבר עם המלך זה לא מספיק. היא זקוקה לעזרה רוחנית מכולם. לכן, היא אומרת למרדכי לך כנוס, כלומר לאסוף את כל היהודים בעיר שושן לתפילה משותפת. המן הרשע אמר שהיהודים הם עם מפוזר ומפורד, ואסתר מבינה שכדי להינצל, כולם חייבים להיות מאוחדים באמת, בלי מריבות ובאחדות מלאה.
לאחר מכן היא מבקשת וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים לילה ויום. אסתר גוזרת עליהם לצום במשך שלושה ימים רצופים. הימים האלו היו בדיוק בחג הפסח, אבל אסתר ידעה שהצלת חיים דוחה את חגיגת החג. למה דווקא צום של אכילה ושתייה? כי היהודים נהנו מהאוכל והשתייה במשתה האסור של אחשורוש, והצום נועד לתקן את הטעות הזו בדיוק באותה הדרך. כשאסתר מבקשת שיצומו "עלי", היא בעצם מבקשת מהעם שיתפללו עליה כדי שתמצא חן בעיני המלך.
אסתר לא מבקשת רק מאחרים, אלא אומרת גם אני ונערתי אצום כן. אסתר בוחרת לסמוך על ה' ועל התפילות, ולא על היופי שלה, הרי צום כל כך ארוך פוגע במראה החיצוני רגע לפני הפגישה החשובה עם המלך. שמתם לב שהיא אומרת "אצום" ביחיד ולא "נצום" ברבים? הסיבה היא שהמשרתות שלה לא היו יהודיות, ואסתר חששה שאולי הן יאכלו בסתר, ולכן היא יכלה להתחייב בוודאות רק על הצום שלה עצמה.
אחרי ההכנה הזו, היא אומרת ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת. אסתר מתכננת להיכנס אל המלך בלי הזמנה, מעשה שהיה בניגוד מוחלט לחוק הפרסי החמור. בנוסף, להופיע מול המלך אחרי שלושה ימי צום, כשהיא חלשה ולא מקושטת, זה ההפך הגמור ממה שהיה נהוג בארמון.
בסוף דבריה, אסתר אומרת באומץ וכאשר אבדתי אבדתי. היא משלימה עם הסכנה העצומה. היא מבינה שאם היא לא תעשה כלום היא תאבד יחד עם כל העם שלה, ולכן היא בוחרת לסכן את עצמה למען כולם, בתקווה שהאחדות, הצום והתפילות יביאו את ההצלה.