הציווי לדורות החותם את פרשת יציאת מצרים דורש מהאדם לשמר את הזיכרון באופן פעיל ומוקפד, בין אם במעגל השנה ובין אם בשגרת היום־יום. הפרשנים נחלקו בשאלה לאיזו מצווה מתייחסות המילים אֶת־הַחֻקָּה הַזֹּאת. גישה אחת גורסת כי הכוונה היא לחוקת הפסח וקרבן הפסח [רשב"ם, ביאור יש"ר, קאסוטו]. חיזוק לגישה זו נמצא במילה לְמוֹעֲדָהּ, המעידה על מצווה התלויה בזמן קבוע בשנה, ולא בדבר שנעשה מדי יום [משכיל לדוד]. מנגד, גישה אחרת קובעת כי המילה "הזאת" מכוונת תמיד לנושא הקרוב ביותר בטקסט, ולכן הכתוב מתייחס למצוות התפילין שהוזכרה ממש לפני כן [מלבי"ם]. לפי פירוש זה, המילה וְשָׁמַרְתָּ מורה על חובת שמירה פיזית וטהרה יתרה על התפילין, ומכאן נלמד שרק קטן שיודע לשמור על גופו בטהרה רשאי להניחן [מלבי"ם, תורה תמימה]. יש מי שמחבר בין הגישות וטוען כי האזהרה לשמור את החוקה תקפה לשתי המצוות גם יחד, כדי להדגיש שאפילו אדם חכם וגדול בתורה אינו פטור ממעשים אלו, ועליו להמשיך ולהתחזק באמונה לעולם [העמק דבר].
המילה לְמוֹעֲדָהּ מבטאת את הזמן הקבוע של המצווה, ויש המציינים כי כתיבתה המלאה (עם האות וי"ו) רומזת לצירוף "למו עדה", כלומר שהמצווה משמשת עדות כפולה לישראל ששם ה' נקרא עליהם [מנחת שי].
הביטוי מִיָּמִים יָמִימָה זוכה גם הוא לשני אפיקי פרשנות מקבילים, בהתאם לזיהוי "החוקה". רוב הפרשנים מסכימים כי בהקשר של חג הפסח, משמעות הביטוי היא "משנה לשנה". הסיבה שהשנה מכונה "ימים" היא משום ששנה תמימה מאגדת בתוכה מחזור שלם של כל סוגי הימים, החום והקור ועונות השנה [שד"ל, רלב"ג], או כדי לרמז על הצורך לחשב ולאזן בין שנת החמה לשנת הלבנה [ביאור יש"ר]. מתוך כך, הכתוב מטיל חובה על בית הדין לחשב ולקבוע את לוח השנה והמועדים לשנים הבאות [רבינו חננאל, רבנו בחיי, אבן עזרא]. במובן הרעיוני, החזרה משנה לשנה נועדה להבטיח שההארה הרוחנית של יציאת מצרים המקורית תמשיך להאיר את חיינו בכל שנה מחדש [חומש קה"ת].
לעומת זאת, אם הפסוק עוסק במצוות התפילין, מתעוררת השאלה כיצד מצווה יומיומית מוגדרת "מימים ימימה". יש המסבירים שהכוונה היא פשוט "מזמן לזמן" [נתינה לגר]. פרשנים אחרים דורשים את המילה כמילת מיעוט והגבלה: "ימים" ולא לילות, מכאן שהמניח תפילין בלילה עובר על איסור; וכן "ימים" ולא כל הימים, כדי לפטור מהנחת תפילין בשבתות ובימים טובים, שכן ימים אלו הם עצמם "אות" ואין צורך בהנחת אות נוסף [תורה תמימה, קיצור בעל הטורים, שפתי כהן]. לבסוף, ישנה מסורת הלכתית הדורשת מהביטוי הוראה מעשית לבדוק את תקינות קלף התפילין אחת לשנים עשר חודשים (שנה), אף על פי שישנה דעה חולקת לפיה תפילין אינן דורשות בדיקה לעולם אלא אם נחשפו לנזק [רבנו בחיי, חזקוני, הדר זקנים, תורה תמימה].