שמות, פרק י״ג, פסוק י׳

הציווי וְשָׁמַרְתָּ אֶת־הַחֻקָּה הַזֹּאת דורש מהאדם לשמר את הזיכרון באופן פעיל, בין אם הכוונה היא לחוקת קרבן הפסח ובין אם למצוות התפילין. אם מדובר בפסח, יש לקיימו לְמוֹעֲדָהּ, בזמן הקבוע המשמש עדות לישראל ששם ה' עליהם, ולחשב את לוח השנה מִיָּמִים יָמִימָה, כלומר משנה לשנה, כדי שההארה הרוחנית של יציאת מצרים תמשיך להאיר. מנגד, אם הכתוב מתייחס לתפילין, הדרישה היא לשמור פיזית על טהרת הגוף, והביטוי מִיָּמִים יָמִימָה מלמד שיש להניחן רק ביום ולא בלילה, וכן פוטר מהנחה בשבתות ובימים טובים. בנוסף, יש הלומדים מביטוי זה הנחיה לבדוק את תקינות התפילין אחת לשנה. בסופו של דבר, האזהרה תקפה לשתי המצוות גם יחד, ומדגישה שכל אדם נדרש למעשים קבועים כדי להתחזק באמונה לעולם.