שמות, פרק י״ג, פסוק ט׳

זיכרון יציאת מצרים נועד לעצב את זהותו של האדם ולהיכרך בגופו, במחשבתו ובדיבורו. אף שיש המפרשים זאת כמשל לזכירת התורה, הציווי המעשי דורש שהדברים יהיו לְאוֹת עַל יָדְךָ באמצעות הנחת תפילין בסתר על זרוע שמאל כדי לשעבד את תאוות הלב, וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ בהנחתן בגלוי על הראש כנגד המוח כדי לכוון את המחשבה. תכלית פעולות אלו היא לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ, כך שדברי התורה יהיו שגורים תמיד בדיבורך ויהוו מידה וערך לכל מעשיך. חובה זו נובעת מכך שכִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ ה' מִמִּצְרָיִם, תוך שינוי חוקי הטבע ואף חילוץ העם בכוח מתוך העבודה הזרה, חסד שנועד לעורר באדם אהבה עמוקה לבוראו.