שמות, פרק י״ג, פסוק י״ג

וְכׇל־פֶּטֶר חֲמֹר, כלומר הוולד הראשון שפותח את רחם אמו, זכה לקדושה משום שהחמורים סייעו בנשיאת הרכוש ביציאת מצרים, ויש להפקיע קדושה זו על ידי כך שתִּפְדֶּה בְשֶׂה שיינתן לכהן. התורה מאפשרת להקל ולפדות חמור יקר בשה שערכו מועט, אך וְאִם־לֹא תִפְדֶּה מתוך צרות עין כלפי הכהן, העונש הוא וַעֲרַפְתּוֹ – הריגת החמור על ידי חיתוך עורפו מאחור והפסד מוחלט של הבהמה. בנוסף לבהמות, התורה מצווה כי וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה בחמישה סלעי כסף, כזכר להצלת הבכורות הישראלים במצרים. חוקי פדיון אלו נועדו להזכיר לאדם כי רכושו החומרי וחיי משפחתו שייכים לה' ונועדו לשרת תכלית של קדושה.