שמות, פרק י״ג, פסוק י״ד

העברת טעמי המצוות לדור הבא מותנית בפנייה יזומה של הבן, כאשר המילים כִּֽי־יִשְׁאָלְךָ֥ ולֵאמֹ֣ר מלמדות שיש להשיב לו רק אם שאלתו נאמרת בכנות ומתוך רצון אמיתי ללמוד. השאלה הכללית מַה־זֹּ֑את מאפיינת ילד תם התוהה על משמעות פדיון הבכורות ופטר החמור במועד עתידי, או לחלופין ביום מָחָ֖ר כפשוטו לאחר קיום המצווה, שתיקה המעידה כי אינו מתלונן אלא שואל בטהרה. התשובה המותאמת להבנתו מסבירה כי בְּחֹ֣זֶק יָ֗ד הוֹצִיאָ֧נוּ יְהֹוָ֛ה מִמִּצְרַ֖יִם בניגוד לרצון המצרים ובאמצעות מכת בכורות, ולכן אנו פודים את בכורינו כזכר לאותה הצלה. ההזכרה כי חולצנו מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים נועדה להדגיש שה' שחרר אותנו מעבדות שוויונית לחירות, ולכן אנו שייכים לו ומחויבים לקיים את מצוותיו כהכרת תודה על הנהגתו הניסית.