שמות, פרק י״ג, פסוק ז׳

אכילת מצה בחג אינה חובה תמידית, אלא קביעה שאם בוחרים לאכול לחם, מַצּוֹת יֵאָכֵל, ציווי המקיף את כל בני הבית וטומן בחובו איסור נסתר על חמץ. איסור זה מתחיל כבר בצהרי ערב החג וכולל גם את יום טוב שני בגלויות, ולכן נאמר אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים. כדי לעורר את פליאת הילדים על יציאת מצרים נדרשת הרחקה מוחלטת, אך ההוראה וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר, שהוא בצק המשמש להתפחת עיסות אחרות, חלה אך ורק על חמץ שבבעלותך. לפיכך, מותר לראות חמץ של גוי או חמץ שאינו באחריותך המשפטית. חובת ההרחקה חלה בְּכָל גְּבֻלֶךָ, דהיינו בכל חלל הנמצא תחת אחריותך, ומהווה תנאי יסודי לישיבה בארץ.