שמות, פרק י״ג, פסוק ח׳

חובת העברת מורשת הגאולה, וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ, דורשת ליזום שיחה עם הבן שאינו יודע לשאול, ולספר את סיפור השעבוד וההצלה המשמחת, לֵאמֹר, גם כאשר האדם נמצא לבדו. מסירת הסיפור מתבצעת בשעות הלילה של בַּיּוֹם הַהוּא, כאשר מצה ומרור מונחים על השולחן והאדם יכול להצביע עליהם באופן מוחשי ולומר בַּעֲבוּר זֶה. מילים אלו מחברות בין קיום המצוות ליציאה ממצרים, בין אם אנו אוכלים מצה ומרור בגלל נסי העבר, ובין אם ה' גאל אותנו מראש כדי שנקיים מצוות אלו ונקדיש את חיינו לעבודתו. סיום הפסוק, עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם, מחייב כל אדם לראות את עצמו כאילו הוא עצמו יצא משם, וטומן תשובה עקיפה כלפי הבן הרשע שהוציא את עצמו מן הכלל, כדי להזהיר את הבן התם לבל יתרחק גם הוא.