שמות, פרק י״ג, פסוק ח׳

תארו לעצמכם שאתם יושבים סביב שולחן החג, וההורים רוצים לספר לכם סיפור מדהים, אבל שמים לב שאתם בכלל לא יודעים מה לשאול. במצב כזה, התורה מצווה וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ. כלומר, אנחנו לא מחכים לשאלות, אלא מתחילים לדבר ולהסביר בעצמנו למי שלא יודע לשאול. הסיבה לכך היא שביציאת מצרים ה' הוציא את כולם ולא השאיר אף אחד מאחור, ולכן הסיפור הזה שייך לכל אחד ואחת. המילה לֵאמֹר רומזת לנו על אמירה משמחת, כי למרות שהסיפור שלנו מתחיל בעבדות קשה ועצובה, הוא מסתיים בשמחה הגדולה של הגאולה. מתי מספרים את הסיפור? למרות שכתוב בַּיּוֹם הַהוּא, הכוונה היא דווקא לשעות הלילה של ליל הסדר, בדיוק ברגע שבו המצה והמרור מונחים לפנינו על השולחן. כשאנחנו אומרים את המילים בַּעֲבוּר זֶה, אנחנו ממש יכולים להצביע באצבע על המצה והמרור, ולהסביר שבזכות המצוות האלה שאנחנו עתידים לקיים, ה' עשה לנו את כל הנסים והוציא אותנו ממצרים. בסוף אנחנו אומרים עָשָׂה ה' לִי, כדי ללמד שכל אדם בכל דור צריך להרגיש כאילו הוא בעצמו יצא ממצרים. המילה "לי" גם מעבירה מסר חינוכי וחשוב למי שבוחר להתרחק ולא להיות חלק מהעם שלנו. אנחנו אומרים שה' עשה את הנסים "לי", למי שקשור לעם ולמצוות, כדי להזכיר שאם מישהו מוציא את עצמו מהכלל ולא רוצה ללמוד, הוא היה עלול להפסיד ולא להיות חלק מאותו פלא עצום של הגאולה.