קרה לכם פעם שהייתם צריכים לזכור משהו ממש חשוב, אז עשיתם לעצמכם תזכורת קטנה? ה' רוצה שנזכור את יציאת מצרים לא רק כסיפור יפה מהעבר, אלא כמשהו שנמצא איתנו ממש בכל יום, בגוף ובמחשבה שלנו. לכן קיבלנו את המצווה המיוחדת להניח תפילין.
כאשר מצווה אותנו ה' לשים לְאוֹת עַל יָדְךָ, הכוונה היא לתפילין של יד. אנחנו מניחים אותן על היד החלשה יותר, בדיוק מול הלב. המיקום הזה נועד לעזור לנו לכוון את כל הרצונות של הלב שלנו ואת המעשים שאנחנו עושים לאהבת ה'. את התפילין האלה אנחנו מכסים בבגד, כי הן מסמלות משהו אישי ופרטי שלנו.
לאחר מכן מניחים את התפילין של ראש, שעליהן נאמר וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ. לא מניחים אותן ממש בין העיניים, אלא קצת יותר למעלה, במקום שבו מתחיל לצמוח השיער, קרוב למוח. התפילין האלה גלויות לכולם והן עוזרות לנו לחשוב מחשבות טובות, לזכור את ה' ולא להתגאות.
כל הפעולות האלה נועדו לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ. כשאנחנו קושרים את התפילין לגוף שלנו, זה עוזר לנו לדבר דברי תורה ולהיות נאמנים לה'. מהמילה בְּפִיךָ אנחנו גם לומדים הלכה חשובה, שהתפילין חייבות להיות עשויות מעור של חיה טהורה, כלומר חיה שמותר לנו לאכול בפה.
בסוף אנחנו נזכרים בסיבה לכל המצווה הזו, כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ ה' מִמִּצְרָיִם. ה' עשה לנו נסים עצומים ששינו את כל חוקי הטבע. באותו זמן במצרים, בני ישראל היו שקועים במעשים לא טובים וחלקם אפילו לא רצו לצאת משם. אבל ה' כל כך אהב אותם, שהוא הוציא אותם משם בכוח, ביד חזקה. כשאנחנו נזכרים באהבה הגדולה הזו של ה' שהציל אותנו למרות הכל, זה מעורר גם בנו אהבה עמוקה אליו, ואנחנו רוצים לזכור זאת תמיד.