הציווי להקדיש את הבכורות נועד לרומם אותם ממעמד החולין ולהעבירם לרשות ה'. פעולה זו של הקדשת הבכורות, באדם ובבהמה, מיועדת להשריש את ההכרה כי כל הקניינים וההישגים שייכים בראש ובראשונה לבורא [העמק דבר, הירש]. יתרה מזו, בעוד שבעמי המזרח הקדום רווח המנהג להקריב בכורי אדם, התורה מעניקה למושג הבכורה משמעות מוסרית וחדשה: רק בהמות טהורות מוקרבות בפועל, ואילו בכורי האדם נפדים [קאסוטו].
המילה וְהַעֲבַרְתָּ משמעותה הפרשה והבדלה. הפרשנים מסכימים כי הכוונה היא להוציא את הבכור מתוך שאר העדר או המשפחה ולייחד אותו לה', בדומה ללשון המשמשת בתורה להעברת נחלה וירושה [רמב"ן, אבן עזרא, רשב"ם, רש"י, תורה תמימה, בכור שור, חזקוני, ביאור יש"ר, שטיינזלץ, דברי דוד]. פעולה זו מעבירה ומסירה מעל הבכור את תורת החולין [רבנו בחיי]. יש המציינים כי השימוש בפועל זה בא כמשקל נגד למנהג האלילי של "העברת" ילדים באש למולך, ומורה להעבירם תחת זאת אל הקדושה [מלבי"ם]. בנוסף, חז"ל לומדים ממילה זו הלכות מורכבות בדיני קדשים, כגון מעמדה של בהמה יתומה [מלבי"ם, צפנת פענח].
המילה פֶּטֶר משמעותה פתיחה, והיא מתארת את הוולד הראשון שפותח את הרחם ויוצא לאוויר העולם [שד"ל, אבן עזרא, בכור שור, שטיינזלץ]. באשר לביטוי כׇל־פֶּטֶר־רֶחֶם, קיימת מחלוקת למה הוא מתייחס. גישה אחת רואה בו כותרת כללית הכוללת את כל סוגי הבכורות – אדם, בהמה טהורה ובהמה טמאה – כאשר המשך הפסוק מפרט כל מין בנפרד [רמב"ן, שד"ל, ביאור יש"ר]. מנגד, גישה שנייה גורסת כי ביטוי זה מתייחס ספציפית לבכורי אדם, ואילו המשך הפסוק עוסק בבהמות [רש"י, הטור הארוך]. על פירוש זה הוקשה, שכן המילה וְהַעֲבַרְתָּ מורה על הפרשה פיזית להקרבה, פעולה ששייכת בבהמה אך לא בבכור אדם, אותו יש רק לפדות [משכיל לדוד, ברכת אשר].
הביטוי שֶׁגֶר בְּהֵמָה נגזר מלשון שילוח, והוא מתאר את הוולד שהבהמה משלחת ודוחפת מתוך בטנה [רשב"ם, שד"ל, בכור שור, הירש, ביאור יש"ר]. מבחינה הלכתית, מילה זו באה לרבות נפל (עובר שלא סיים את התפתחותו או נולד מת). התורה מלמדת שגם ולד כזה נחשב קדוש בבכורה, ולכן לידתו פוטרת את הוולד שייוולד אחריו מלהיחשב כבכור [רש"י, תורה תמימה, מלבי"ם, שפתי חכמים].
ההתניה אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ מדגישה שקדושת הבכורה חלה רק בתנאי שהבהמה האם והוולד שייכים באופן בלעדי ליהודי בשעת הלידה [מלבי"ם, הירש]. לבסוף, המילה הַזְּכָרִים מבהירה כי רק הזכרים הם אלו שמוקדשים לה' [קאסוטו, שטיינזלץ].