שמות, פרק י״ג, פסוק י״ב

יצא לכם פעם להסתכל על משהו חדש ומרגש שקיבלתם, ולהרגיש שהוא לגמרי שלכם? התורה רוצה ללמד אותנו סוד חשוב: כל מה שיש לנו בחיים שייך בראש ובראשונה לבורא עולם. כדי שנזכור את זה תמיד, ה' מצווה אותנו להקדיש לו את הבכורות. המילה וְהַעֲבַרְתָּ פירושה להפריש ולהבדיל. אנחנו בעצם לוקחים את הבכור מתוך שאר המשפחה או העדר ומייחדים אותו לה'. התורה קוראת לבכור פֶּטֶר, שמשמעותו פתיחה, כי הוא התינוק הראשון שפותח את הרחם ויוצא לאוויר העולם. הביטוי כׇל־פֶּטֶר־רֶחֶם כולל בתוכו את כל סוגי הבכורות, גם של בני אדם וגם של בעלי חיים. פעם, בעמים אחרים, היו מנהגים אכזריים מאוד כלפי ילדים בכורות, אבל התורה מלמדת אותנו דרך טהורה ומוסרית: רק בהמות טהורות מוקדשות בפועל, ואילו את בכורי האדם אנחנו פודים, כלומר נותנים פדיון תמורתם. התורה מזכירה גם את הביטוי שֶׁגֶר בְּהֵמָה, שמתאר את הוולד הראשון שהבהמה משלחת ודוחפת החוצה מתוך בטנה. אבל כדי שהבכור של הבהמה יהיה קדוש, יש תנאי שמופיע במילים אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ, כלומר הבהמה צריכה להיות שייכת אך ורק ליהודי בזמן הלידה. ולבסוף, המילה הַזְּכָרִים מבהירה לנו שרק הבנים הראשונים שנולדים הם אלו שמוקדשים לה'.