יצא לכם פעם לקשור חוט קטן על האצבע כדי לזכור משהו ממש חשוב? ה' רצה שאנחנו לעולם לא נשכח את הנס הגדול של יציאת מצרים, ולכן הוא נתן לנו דרך מיוחדת לזכור זאת ממש על הגוף שלנו.
התורה אומרת לנו לשים את האות על ידכה. המילה הזו נכתבת בצורה קצת שונה, עם האות ה' בסוף, כדי לרמז לנו על המילים "יד כהה", כלומר היד החלשה שלנו, היד השמאלית. למה דווקא על היד החלשה? קודם כל, כי אנחנו צריכים את היד הימנית והחזקה שלנו כדי לקשור את האות. חוץ מזה, היד החלשה מזכירה לנו שהכוח הפיזי שלנו הוא קטן, ומי שבאמת הוציא אותנו ממצרים בכוח גדול הוא ה'. היד השמאלית גם נמצאת בדיוק מול הלב שלנו, וכך אנחנו מכוונים את כל הרגשות שלנו אליו. ואם אתם שמאליים והכוח שלכם הוא דווקא ביד שמאל? תניחו את האות על יד ימין, שהיא היד החלשה שלכם.
אחר כך, התורה מצווה לשים את האות ולטוטפת בין עיניך. המילה הזו קצת נדירה, והמשמעות שלה היא כמו תכשיט יקר או כתר מיוחד ששמים על הראש. כששמים את האות על הראש, במקום שכולם יכולים לראות, זה מזכיר לנו ולכל מי שמסתכל עלינו את הנסים שעשה ה'.
יש הבדל מעניין בין האות של היד לאות של הראש. האות שעל היד עשוי מבית אחד שלם, כי היד מסמלת את המעשים שלנו, ובעולם המעשה כולנו צריכים להיות מאוחדים ביחד. לעומת זאת, האות שעל הראש מחולק לארבעה בתים קטנים. הראש מסמל את המחשבות שלנו, ובמחשבה זה בסדר שיש דעות שונות. בראש גם נמצאים החושים השונים שלנו, כמו ראייה ושמיעה. אנחנו תמיד מתחילים מהיד שקרובה ללב, ורק אחר כך עוברים לראש, כדי ללמד אותנו שקודם כל צריך לכוון את הלב והרצונות שלנו לטוב, ורק אז את המחשבות.
בסוף, התורה מזכירה כי בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים. שימו לב שכתוב "הוציאנו" (אותנו) ולא "הוציאך" (אותך). למה? כי אלו בדיוק המילים שנכתבות בתוך פרשיות התפילין עצמן! ככה, כשאנחנו קושרים את האותות על היד שעושה דברים, מול הלב שמרגיש, ועל הראש שחושב, אנחנו מחברים את כל הגוף שלנו לעשות טוב וזוכרים תמיד את הנס הגדול.