תארו לעצמכם שאתם סוף סוף יוצאים לחופשי אחרי שנים רבות של עבדות קשה. בטח הייתם רוצים להגיע ליעד שלכם בדרך הכי מהירה וקצרה שיש, נכון? אבל לפעמים הדרך הארוכה היא דווקא הדרך הכי נכונה.
כאשר פרעה סוף סוף הסכים לשחרר את בני ישראל, כתוב וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה. המילים האלה מלמדות אותנו שפרעה נתן להם רשות מלאה לצאת כאנשים חופשיים, והם לא היו צריכים לברוח בסתר כמו עבדים. למרות זאת, התורה קוראת להם כאן במילה הָעָם ולא "בני ישראל". הסיבה לכך היא שהיו בתוך הקהל הגדול הזה גם אנשים שהיו עדיין חלשים באמונה שלהם, ופחדו מאוד ממה שיקרה להם בחוץ.
בגלל המצב העדין שלהם, וְלֹא נָחָם ה', כלומר ה' לא הוביל אותם בדרך הישירה לארץ ישראל. ה' לא לקח אותם דרך ארץ פלשתים למרות שכתוב כִּי קָרוֹב הוּא אף על פי שזו הייתה הדרך הקצרה ביותר. למה ה' בחר להאריך להם את הדרך? ה' חשש פֶּן יִנָּחֵם העם, שאולי הם ישנו את דעתם ויתחרטו על כך שבכלל יצאו ממצרים, בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה. ה' ידע שאם הפלשתים יצאו להילחם בהם מיד כשהם יוצאים לדרך, העם ייבהל כל כך עד שהוא ירצה לברוח חזרה להיות עבדים.
במקום זה, ה' בחר להוביל אותם אל המדבר. המסע במדבר לא היה רק הליכה ממקום למקום, אלא תהליך חינוכי, ממש כמו בית ספר מיוחד. במדבר השקט, היה להם זמן להירגע, לראות את הנסים הגדולים שה' עשה בשבילם וללמוד לבטוח בו לאט לאט. רק כך הם יכלו לבנות את הכוח הפנימי שלהם, ולהיות מוכנים באמת לקבל את התורה ולהיכנס לארץ ישראל.