חשבתם פעם מה קורה כשהכל מצליח לנו ויש לנו שפע של דברים טובים? לפעמים, דווקא אז, אנחנו עלולים לשכוח לומר תודה למי שעזר לנו. לכן, ה' מצווה את בני ישראל שכאשר הם ייכנסו לארץ ישראל ויהיה להם טוב, הם ימשיכו לחגוג את חג הפסח. החג הזה נועד לשמש כמו עוגן שיעזור להם לזכור תמיד את ה' ולא לשכוח את הניסים הגדולים שהוא עשה כשהוציא אותם מעבדות לחירות.
כאשר מתארים מי גר בארץ, מוזכרים עמים כמו הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי. למרות שמוזכרים כאן רק חמישה עמים, השם "הכנעני" בעצם כולל בתוכו את כל העמים שגרו שם. הארץ הזו היא מתנה, ארץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, כלומר ה' נתן שבועה והבטחה אישית ונפרדת לכל אחד משלושת האבות, לאברהם, ליצחק וליעקב, שזו תהיה הארץ של הילדים שלהם.
הארץ הנפלאה הזו מתוארת בתור אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. האם זה אומר שהאדמה עצמה מוציאה חלב ודבש? ממש לא. הכוונה היא שזו ארץ כל כך טובה ועשירה, עד שהעיזים שרועות בה נותנות המון חלב, ומהתמרים והתאנים שגדלים בה נוטף דבש מתוק וטעים.
כדי לזכור את כל הטוב הזה, ה' מבקש: וְעָבַדְתָּ אֶת־הָעֲבֹדָה הַזֹּאת. הכוונה היא להכנת קורבן הפסח. תדמיינו איזה הבדל עצום יש כאן, במצרים בני ישראל עבדו עבודת פרך קשה וכואבת, וכעת הם זוכים לעשות עבודה נעימה ומשמחת לכבוד ה' שגאל אותם. כדי שהזיכרון הזה יישאר לתמיד, ההורים צריכים לספר את סיפור יציאת מצרים לילדים שלהם. גם אם יש ילד שעדיין לא יודע לשאול שאלות בעצמו, ההורים צריכים ליזום ולהתחיל לספר לו בצורה מעניינת שמושכת את הלב, כדי שכולם יכירו את סיפור החירות שלנו ויעבירו אותו הלאה.