תארו לעצמכם שאתם יוצאים למסע ארוך במדבר שממה, מקום שאין בו כבישים, מפות או שלטים. איך תדעו לאן ללכת? כשבני ישראל יצאו ממצרים, ה' בכבודו ובעצמו שמר עליהם מקרוב והדריך אותם בדרך.
ביום הוא הוביל אותם בְּעַמּוּד עָנָן, אבל לא מדובר בענן רגיל שמרחף בשמיים, אלא בעמוד זקוף ומיוחד שהגיע מהשמיים ועד הארץ. בלילה, הענן התחלף בְּעַמּוּד אֵשׁ כדי להאיר להם את החושך של המדבר. העננים האלו עשו הרבה יותר מסתם להראות את הדרך. הם הקיפו את בני ישראל מכל הכיוונים, הגנו עליהם מהשמש החמה, יישרו בשבילם את ההרים והעמקים, ושמרו עליהם מפני סכנות במדבר כמו נחשים ועקרבים.
לכן כתוב שהענן נועד לַנְחֹתָם, מילה שפירושה להדריך אותם, אבל היא גם מזכירה את המילה נחת. ה' רצה שהמסע שלהם יהיה נוח, רגוע ובטוח מכל מכשול. ולמה הם היו צריכים לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה בלי לעצור? בני ישראל היו כל כך מלאים בחשק ובהתרגשות להגיע כבר להר סיני כדי לקבל את התורה, עד שהם המשיכו לצעוד בזריזות אפילו בשעות הלילה.